תפריט נגישות

הפרדת פסולת אריזות - טיפול

מפרידים אריזות

 

תהליך הטיפול בפסולת משולב ומורכב מחמש חוליות. החוליה הראשונה היא הפחתה במקור – חשיבה על כמות הפסולת העתידית עוד בטרם מייצרים אותה וניסיון להפחית בייצור הפסולת כבר בשלב התכנון של המוצר ואריזתו. החוליה השנייה היא שימוש חוזר במוצר או באריזה. החוליה השלישית היא מחזור של חומרי פסולת, והחוליה הרביעית היא הפקת אנרגיה מפסולת. החוליה האחרונה ובעלת המחיר הסביבתי הכבד ביותר היא הטמנה.

עד לפני כעשור הפתרון הנפוץ לבעיית הפסולת בארץ היה הטמנה. הטמנת פסולת היא השלכתה באזור מסוים בערמותהטמנת פסולת  - תמיר תאגיד מחזור בישראל שיוצרות הררי פסולת. ההטמנה שימשה פתרון כלכלי לצורך להיפטר מהפסולת, מכיוון שלא הייתה כרוכה בעלויות גבוהות או בלוגיסטיקה מורכבת; דרוש רק שטח פנוי שבו ניתן להשליך את הפסולת ללא טיפול מיוחד.

כיום רק 20% מהפסולת בישראל מטופלת, ואילו ה-80% הנותרים מועברים להטמנה. אך להטמנת הפסולת יש השפעה סביבתית כבדה. הררי הפסולת פולטים לאוויר גזים מסוכנים ומזהמים את מי התהום ואת הקרקע. בנוסף לכך, עצם קיומם תופס שטח גדול של קרקע, והקרקע היא משאב מוגבל.

כמות הפסולת בישראל גדלה מדי שנה ב-3%–5%. המחוקק הישראלי נרתם לנושא הטיפול בפסולת במהלך העשורים האחרונים:

בשנת 1984 נחקק חוק שמירת הניקיון שאומר כי "לא ישליך אדם פסולת [...] ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים". על הרשות המקומית לקבוע אתרים לסילוק פסולת או "לריכוז וטיפול בפסולת בנין, גזם, צמיגים או גרוטות רכב, בין בתחומה ובין מחוצה לו בתאום עם הרשות המקומית הנוגעת בדבר". במסגרת החוק הוקמה קרן לשמירת ניקיון שמטרתה לרכז "אמצעים כספיים לשמירה על איכות נאותה של הסביבה ובכלל זה לשמירה על הניקיון, למניעת השלכת פסולת וטיפול בפסולת, למחזור, למניעת מפגעים, למניעת שילוט בלתי חוקי ולמניעת עבירות לפי חוק החומרים המסוכנים".

בשנת 1993, כעשור אחרי חקיקת חוק שמירת הניקיון, נחקק חוק המחזור הקובע כי על רשות מקומית "להקצות בתחומה מקומות להקמת מרכזי מחזור ולהתקין […] מתקני מחזור ומכלים ייעודיים". עליה גם "לקבוע בחוק עזר הסדרים לאיסוף ולפינוי פסולת למחזור בתחומה". כמו כן קבע החוק כי על בעל בית עסק או בית מגורים להתקין מכל יעודי או מתקן מחזור ולדאוג לתחזוקתו וכי אין להשליך אשפה (פסולת שאינה ניתנת למחזור) למתקן מחזור.

בשנת 1998 נקבעו תקנות לאיסוף ופינוי פסולת למחזור. התקנות קובעות חובת דיווח על כמויות הפסולת שמיוצרות ברשויות השונות. על פי כמויות אלו ייקבעו יעדי המחזור לשנים הבאות, ובהם יצטרכו הרשויות לעמוד.

חוק הפיקדון על מכלי משקה, שנחקק בשנת 1999, הוסיף התייחסות למחזור מכלי המשקה וקבע כי "על כל מכל משקה מסומן המכיל משקה והמשווק בישראל ישולם פיקדון". החוק קובע כי תשלום הפיקדון ייעשה על ידי רוכש מכל משקה מלא. הפיקדון ישולם "ליצרן/יבואן, או לבית העסק, שממנו [נרכש] מכל המשקה; תשלום הפיקדון ייעשה בעת התשלום בעד מכל המשקה". הצרכנים יכולים לקבל בחזרה את דמי הפיקדון: "צרכן שיש בידיו מכל משקה ריק מסומן, רשאי להחזירו לבית עסק שבו מוכרים מכלי משקה מלאים מסוג כלשהו, של היצרן/יבואן, לפי העניין, של מכל המשקה שהוחזר. בית עסק […] חייב לקבל מכל משקה ריק מסומן שמוסר לו צרכן, ולשלם לו את דמי הפיקדון בעדו".

בנוסף לכך נדרשים היצרן/יבואן למחזר "90 אחוזים לפחות מכלל מכלי המשקה הריקים שאספו בכל שנה". מכלי המשקה ימוחזרו במפעלי מחזור מורשים.

בשנת 2007 נחקק החוק לסילוק ולמחזור צמיגים. מטרת החוק היא "להסדיר סילוק ומחזור של צמיגים באופן שיבטיח הגנה על הסביבה ומניעת מפגעים".

באותה שנה נוסף לחוק שמירת הניקיון סעיף המחייב את היטל ההטמנה, מס המוטל על מפעלים ורשויות במטרה לייקר את ההטמנה ולגרום להם להעדיף את חלופת המחזור. ההיטלים הנגבים מועברים לקרן לשמירת ניקיון.

בשנת 2011 נחקק החוק להסדרת הטיפול באריזות, חוק סביבתי שמטרתו צמצום פסולת אריזות, מניעת הטמנתה ועידוד שימוש חוזר באריזות. החוק מטיל את אחריות המחזור על יצרן/יבואן של אריזות או מוצרים ארוזים וגם דורש מהם לדווח על משקל האריזות של המוצרים הארוזים שמכרו על ידו בכל שנה. לשם קיום חובותיו הנ"ל, נדרש היצרן/יבואן להתקשר בהסכם עם הגוף המוכר ולממן את כל עלויותיו. 

בעקבות חקיקת החוק הוקם תאגיד המחזור - "תמיר". תמיר היא חברה לתועלת הציבור (חל"צ) הפועלת ללא מטרות רווח והינה גוף המוכר על ידי המשרד להגנת הסביבה. תמיר פועלת גם מול הרשויות המקומיות, שמחויבות אף הן בחוק, ומממנת את הסדרי ההפרדה, האיסוף והפינוי של פסולת אריזות אותם מחוייבות הרשויות המקומיות ליישם על פי חוק האריזות.

תמיר אף שותפה למימון תהליכי הסברה אשר מטרתם קידום המודעות בקרב הציבור בדבר הפרדת פסולת אריזות.

חוק סביבתי נוסף, שנחקק בשנת 2012, הוא החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות. מטרת החוק היא "לקבוע הסדרים לעניין טיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות ובמצברים" על מנת לעודד שימוש חוזר בציוד זה, לצמצם את כמות הפסולת הנוצרת ממנו, למנוע את הטמנתה ולהקטין את ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות השליליות הנובעות ממנה.

 עם הפנים קדימה

בעשורים האחרונים מתחזקת המודעות הסביבתית בארץ ובעולם והיחס אל הפסולת משתנה.

כיום, גם הרשויות המקומיות וגם היצרן/יבואן והמפעלים מחויבים לטפל בפסולת – משלב הפחתת כמויות הצריכה, דרך שלב פינוי הפסולת ועד לשלב המחזור ומיצוי הערך הגלום בפסולת.

על פי הוראות חוק האריזות, החל משנת 2020 לא תוטמן כלל פסולת אריזות.

המהלכים להשגת יעד זה משולבים וכוללים גם עבודת חינוך והסברה, מהגיל הרך ועד לתושבים המבוגרים, וגם היטלים, קנסות ותמריצים לרשויות ולתעשייה.

  

 
תמיר בתקשורת
הפח הכתום בישראל
9 7 1 3 8
2 8 8 9 9 2 9
3 3 0 5 7
צרו קשר
תנאי שימוש      כל הזכויות שמורות לחברת ת.מ.י.ר תאגיד מחזור יצרנים בישראל בע"מ (חל"צ)  © 2014
Website created by     כתיבה והפקת תכנים